החלטה בתיק ת"א 44719-11-10

בפני בקשה לפי סעיף 7ב(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בה מתבקש ביהמ"ש ע"י התובעת לקבוע כי לא מתקיימים בעניינה תנאי החסינות בהודעת המדינה לפי סעיף 7א לחוק.

1. התובעת הינה חברה שתחום עיסוקה הוצאה לאור. חמשת הנתבעים נשאו ו/או נושאים תפקידים בכירים במערכת הביטחון. בין התובעת לבין המדינה התקיימו בעבר, באמצעות יחידת ההוצאה לאור של משרד הביטחון (להלן:" ההוצאה לאור") יחסי שותפות בתחום הוצאתם לאור של ספרים. עקב החלטת ממשלה המורה על סגירת ההוצאה לאור, נותקו יחסים אלו, ובגין כך הגישה התובעת כנגד המדינה בשנת 2009 תובענה כספית על סך 6 מליון ש"ח. בקליפת אגוז יאמר כי התובעת טוענת בתביעתה כי המדינה הפרה את חובת תום הלב בניהול המשא ומתן עמה ובקיום החוזים, הפרה את ההסכמים עמה, והסתירה ממנה במשך תקופה ארוכה את החלטת הממשלה שנתקבלה עוד בשנת 2005 לסגור את ההוצאה לאור וגרמה לה להוציא הוצאות מיותרות.

2. בחודש נובמבר 2010 הגישה התובעת בגין אותה פרשייה תביעה נוספת, היא התביעה שבפני, על סך 2,600,000 ש"ח, והפעם כנגד חמשת הנתבעים באופן אישי: מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, המשנה למנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, המשנה למנכ"ל משרד הביטחון הנוכחי, היועצת המשפטית במערכת הביטחון לשעבר והיועץ המשפטי הנוכחי. התובעת טוענת כי כל החמישה ביצעו כנגדה באופן אישי עוולות רבות, ולא טרחו ליידע אותה, הגם שידעו על כך והיו בסוד העניינים, כי הממשלה החליטה כבר בשנת 2005 לחסל את ההוצאה לאור, וגרמו לה להוציא הוצאות כספיות שירדו לטמיון ואף הביאו לקריסתה.

3. ביום 6.3.2011 הגישה המדינה הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש](להלן: "הפקודה")  בדבר קיומה של חסינות עובדי ציבור לפי סעיף 7א לפקודה, וכן בקשה לדחיית התובענה נגד הנתבעים, והמרתם במדינה אשר תחשב כנתבעת.

התובעת לא השלימה עם הודעת הההכרה, וביום 14.3.11 הגישה בקשה לפי סעיף 7ב(ג) לפקודה, בה עתרה לקבוע כי לא מתקיימים בעניינה תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, וכפועל יוצא יש להותיר את חמשת המשיבים כנתבעים בתיק זה.

בקשה זו היא נשוא ההחלטה.

4. ההסדר הנורמטיבי:

סעיף 7א(א) לפקודה, שחוקק במסגרת תיקון מס' 10,  מסדיר את חסינותם של עובדי הציבור בפני תביעה אזרחית, עת פעלו תוך מילוי תפקידם ולא מתוך כוונה לגרום נזק או תוך שוויון נפש לאפשרות גרימת הנזק.

 וכלשון הסעיף:

  "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור."

סעיף 7ב(א) לפקודה קובע כי בהימלא תנאי סעיף 7א(א) תגיש המדינה הודעת הכרה:

"הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לביהמ"ש לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה מעשה, תצורף המדינה להליך אם לא צורפה אליו כנתבעת."

תובע אינו חייב להשלים עם הודעת ההכרה מטעם המדינה, והוא רשאי לבקש כי ביהמ"ש יקבע שלא מתקיימים בעניינו תנאי החסינות, כמוסדר בסעיף 7ב(ג) לפקודה:

"על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי ביהמ"ש יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)."

תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן: "התקנות") מסדירות את הדרך הפרוצדוראלית להגשת הודעת ההכרה ולהגשת הבקשות השונות בקשר לכך. התקנות קובעות כי הודעת ההכרה תהא ערוכה לפי טופס 2 שבתוספת, ואילו בקשת תובע לפי סעיף 7ב(ג) לפקודה, בה הוא עותר לקביעה לפיה לא מתקיימים תנאי החסינות, תוגש לביהמ"ש כפי שמוגשת בקשה בכתב לפי תקנות סדר הדין האזרחי.

5. התובעת טוענת כי החלטת המדינה בהודעת ההכרה לוקה בפגם מהותי. לשיטתה, היא אינה נופלת בתוך מתחם הסבירות ודינה להתבטל, שכן המדינה לא קיימה את חובת הפירוט, ולא ציינה בהודעתה את הטעמים לקיומה של החסינות, דהיינו, לא ציינה אלו בדיקות ערכה בטרם הגיעה למסקנתה, אף לא התייחסה למצב הנפשי של כל אחד מהנתבעים, ולא נתנה הסבר מינימלי שיצדיק את מסקנתה לפיה המעשים המיוחסים לנתבעים לא נעשו מתוך כוונה לגרום נזק, אף לא נעשו מתוך שוויון נפש לקרות הנזק.

6. את תגובתה לבקשת התובע תמכה המדינה בתצהיר ערוך על ידי עו"ד נועה ליפשיץ, יועצת משפטית באגף היועץ המשפטי במשרד הביטחון, אשר טיפלה, כעולה ממנו, בסוגיה נשוא ענייננו. לפי האמור בתצהיר, קיימה המצהירה שיחות עם חמשת הנתבעים, למדה את כתבי הטענות והגיעה למסקנה כי הנתבעים אכן פעלו במסגרת תפקידם השלטוני, וכן לא פעלו מתוך כוונת זדון לגרום לתובעת נזק, אף לא פעלו מתוך שוויון נפש לנזק שיכול להיגרם לה. עוד נאמר בתצהיר כי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, המשמשת גורם מוסמך להכיר בחסינות, בדקה באופן עצמאי את הנושא נשוא התביעה "ועל יסוד התשתית המנהלית שהונחה בפניה הגיעה למסקנה כי מתקיימים תנאי החסינות, ואין מתקיים החריג לחסינות בסעיף 7א(א) לפק' הנזיקין, ולפיכך החליטה להכיר בחסינות עובדי המדינה."

7 . בתשובתה לתגובת המדינה, המשתרעת, משום מה, על 16 עמודים, חזרה התובעת על עיקרי טענותיה, והדגישה כי המדינה לא ביצעה בדיקה עניינית, בפרט בכל הנוגע ליסוד הנפשי הנדרש מן הנתבעים, לא מילאה אחר חובת ההנמקה, ואף כשלה במילוי ההוראות הדיוניות, במיחוד בכל הנוגע לחובת הפירוט .

8. ראשית אציין כי הדיון בבקשה שבפני חרג מההיקף הראוי לה, הן מבחינת המלל שהכבירו בעלי הדין על בית המשפט, במיוחד התובעת, משל מדובר בבקשה ראשונה מסוגה הנדונה בבתי המשפט, והן מבחינת מספר ישיבות בית המשפט שהוקדשו לבקשה.